אנו נמצאות בימים שבין כסה לעשור. הימים שבין תחילת שנה ובין יום הכיפורים.
ידוע לכל שאלה הם ימי חשבון נפש וסליחה, גם אם לא כולנו מדברות על זה בקול ולא משתפות במחשבותינו את המשפחה או את החברים, עדיין הלב או הראש עסוקים בכך, בוודאי כאשר יום הכיפורים נכנס והחיים מורידים הילוך עד לדממה כמעט מוחלטת.
ימים אלה הם הזדמנות פז עבור כל אדם. מומלץ לאמץ בחום את ההזדמנות, לשקול את מעשינו, את ההתנהגות שלנו, את מערכות היחסים שלנו, וגם כיצד אנחנו עומדות בסטנדרטים ובמשימות שהצבנו לעצמנו בשנה הקודמת.
בקשת הסליחה שנלוות לימי התשובה, חשובה קודם כל כסליחה וחמלה לעצמנו ולאחר מכן כסליחה ליקרים לנו ולסובבים אותנו במעגלים הקרובים ביותר.
לצערי, לא רבים מנצלים את הימים הללו לבקש סליחה, לא מעצמם ולא מאחרים. אני מניחה שרבים לא עושים את זה כי הם לא יודעים איך ולא חושבים שיש על מה. לא פעם שמעתי גבר או אישה שאומרים "מה כבר עשיתי שאני צריך לבקש סליחה ? לא שדדתי בנק / לא נאפתי / אפילו כביש אני חוצה רק ברמזור ירוק". אני רק מחייכת, כי פעם גם אני הייתי נותנת תשובות כאלה...
בשנים האחרונות אני כבר חיה במודעות ויודעת לחפש את המקום הנכון כדי לבקש סליחה. לפשפש היטב במעשיי עד שאצליח למצוא את הסיבה הנכונה ביותר כדי לבקש סליחה – גם מעצמי וגם מאחרים.
מניסיוני, אם אנחנו לא במקום של בקשת סליחה (קודם כל מעצמי ואחר כך מאחרים), למרות שאנחנו כן מרגישות את הצורך הזה, אימון אישי יכול לסייע ולהשפיע.
מהו אימון אישי וכיצד יעזור לנו להשיג סליחה?
ראשית, סליחה עצמית. אפשר לקרוא לזה גם סלחנות או קבלת העצמי ממקום של רצון לשינוי או לשיפור.
אם נביט על חיינו כנערות או בחורות צעירות, אשר מנסות להוכיח את נשיותינו, את יופיינו, את הכישורים החברתיים שלנו (במיוחד מול בני המין השני), אנחנו מנסות להתמודד בכל כוחנו מול ההורים ("הזקנים שלא מבינים") מצד אחד ומול החבר'ה בכיתה, במסיבות, ואחר כך באוניברסיטה מהצד השני. לפעמים אנחנו שוכחות את הייחוד שלנו. אנו נכנעות ללחצים חברתיים כאלה ואחרים ולא נותנות לעצמנו להיות מי שאנחנו רוצות להיות, מתי ואיך שאנחנו רוצות. אם, למשל, זה ממש לא COOL להיות מצטיינת במתמטיקה, אז אני אזניח את זה למרות שיש לי כישרון מופלא בתחום. סליחה, זה פיספוס.
כאשר אנחנו נשים צעירות, שמשקיעות כל רגע פנוי שלנו בחיי המשפחה, בזוגיות, בילדים. אנחנו גומרות את היום כמעט בלי אוויר לנשימה, ושואלות את עצמנו איך זה שלא הספקתי, ואיך זה שלא עשיתי כל מה שתיכננתי. הכל למען הילדים, הבעל, ההורים. לרגע לא חושבות על הזמן הפנוי שמגיע לי עצמי. על זה שאני לא וונדרוומן אלא אישה בשר ודם. סליחה, גם לי מגיע להרים רגליים למעלה, להתפנק בחיבוק חם או לנוח עם ספר טוב בשעה שפויה של היום.
גם כאשר אנחנו נשות קריירה בוגרות, עם או בלי נכדים, אנחנו נמצאות בשליטה מתמדת על סדר היום, על תפקידנו או מעמדנו במקום העבודה. להיות מושלמת, להצטיין, לג'נגל עם כל הכובעים, לרצות את כל האנשים. אנחנו לא עוצרות לרגע, להגיד היי, סליחה, מגיע לי גם רגע נחת ומנוחה. אני לא צריכה להילחם על כל דבר, ובטח שלא צריכה להיות בעמדת נחיתות כלשהי (בגלל מגדר, גיל, ותק, מצב משפחתי או כל סיבה אחרת שהיא). אני טובה בדיוק כמו כל עובד אחר, אני הוכחתי את עצמי לאורך השנים ואין סיבה שאסתפק בפירורים כאלה או אחרים.
הנה מגיעה לי סליחה מעצמי, שלא ידעתי להשתמש בחוזקות שלי משיקולים לא עניינים, שלא ידעתי לעצור רגע, להעניק לעצמי את עצמי. לרכוש לעצמי מתנה קטנה, להודות לעצמי על כל העשייה הלא ברורה מאליה, להיות גאה בהישגים שלי.
שנית, סליחה לאחרים. במרוץ החיים אנחנו לא תמיד במודעות של מאה אחוז לסובבים אותנו. ככל שאורח החיים שלנו יותר עמוס במטלות ובאנשים, כך קשה לנו יותר לראות כל אחד ולהעניק לכל אחד את מלוא תשומת הלב.
דווקא במצבים כאלה, של ריבוי משימות וריבוי מערכות יחסים (זוגיות, משפחה, עבודה, חברים), נדרשת מאיתנו מודעות גבוהה יותר. זה לא קל.
ביום יום שלנו מומלץ לאמץ תקשורת טובה יותר, יעילה, פשוטה, מקדמת ומקרבת. מומלץ לסגל לעצמנו דפוסי התנהגות מקלים ולא מעכבים. לא פחות חשוב לשמור על מצב של התנהגות אסרטיבית ולהימנע ככל שניתן מהתנהגות אגרסיבית או מרצה.
היו פעמים שמצאתי את עצמי כ"מקפחת" חבר או חברה בחוסר תשומת לב. קרה לי והייתי במצב בו חשבתי שלא נהגתי כראוי בבן משפחה כזה או אחר. הרמתי טלפון, בירכתי לשנה טובה, ביקשתי סליחה על מה שאני ראיתי לנכון, והרגשתי הקלה גדולה. כאן אני חייבת להודות שברוב המקרים הסליחה שלי התקבלה בחיוך והבנה, אך לפחות בשני מקרים זכיתי למקלחת של מים צוננים.
גם את זה קיבלתי בהבנה. גם אם לעצמי חשבתי שזאת לא התגובה הראויה, וכי אין כאן פרופורציה נכונה מהצד השני, הרי שקיבלתי את העובדה שלכל מטבע יש שני צדדים ולטנגו צריך שניים (או שתיים). כאן כבר הבנתי וסלחתי לצד השני ביני לבין עצמי.
בקשת סליחה מצידנו בדרך כלל תניב תגובה אוהדת ומכבדת מהצד השני. גם החשש הקטן ביותר של "מה אם לא יסלחו לי" אינו צריך להוות מכשול בבקשת הסליחה, שכן מעשה הסליחה רצוי לנו עצמנו. הדבר החשוב ביותר הוא לשמור על הערכים שלנו ועל האמת הפנימית שלנו מבלי פחד או חשש ממה יגידו האחרים. בכל מקרה, פחד לא אמור להוות מניע לעשייה או אי עשייה, בטח לא בימים אלה של חשבון נפש.
אימון אישי לחיים, ואימון העצמה אישית לנשים יכול לסייע לנו בכלים רבים כדי להגיע למצב של קבלה עצמית והאפשרות לנהל את חיינו באופן מחושב יותר ובתודעה גבוהה לטובת איכות חיים גבוהה ומשופרת.
המאמר שלי כתוב בלשון נקבה בעיקר מטעמי נוחות כי הרי כל מה שנאמר על סליחה, קבלה וחיים אינטנסיביים, נכון גם לגבי הגברים, בהתאמה.
גם גברים וגם נשים יכולים להנות מסדנאות להעצמה אישית שיעניקו להם כלים לשיפור התקשורת הבינאישית, להשתמש בחוזקות שלהם לטובת חיים מספקים ומאושרים יותר, לחיות מתוך הערכים באופן שלם נטול קונפליקטים (ככל שניתן), ובאופן כללי לשפר את איכות החיים.
אין זמן טוב יותר לשינוי והעצמה אישית מימים של תחילת שנה חדשה.
בברכת שנה טובה וחתימה טובה.
